בהתחשב בכך שהפרק הזה עוסק רובו ככולו במקור של גרין ארו, נראה לי מתאים והגיוני להתחיל בתיאור קצר של הדמות לפי הקומיקס. אם הקומיקס לא מעניין אתכם דלגו הלאה לשלושת הכוכביות.
גרין ארו, מתחילת דרכו בקומיקס (1941), היה גירסה פשוטה יותר של באטמן, ברוס ווין ללא התסביכים הפסיכולוגיים. אוליבר קווין איבד את הוריו בתאונת שיט כשהיה ילד כך שלא היה לו את המניע החזק של ברוס לתקן עוולות. ללא היד המנחה שהיתה לברוס ווין בשנות התבגרותו, אוליבר קווין גדל להיות חסר אחריות, רודף נשים, נהנתן ולמכור לאדרנלין. במיני סידרה "השנה הראשונה" המתארת את סיפור המקור שלו, הוא שוכר מישהו שידריך אותו במסעות לכל מיני מקומות מרוחקים (כמו הקוטב הצפוני) ובהרפתקאות מסוכנות. העובד הזה מפליג עם אוליבר ביאכטה שלו, משכר אותו וזורק אותו לים ובעקבותיו את הקשת שהוא קנה במכירת פומבית לצדקה (הקשת היתה שייכת לשחקן מתקופת הסרט האילם ששיחק הרבה דמויות של קשתים הרפתקנים ושאוליבר העריץ אותו). אוליבר מוצא את עצמו על אי בודד לבדו והדרך היחידה לשרוד היא לצוד בעזרת הקשת. אוליבר ידע כבר להשתמש בקשת אבל באי הוא פיתח את המיומנות הזאת לשלמות והוא מגלה שהוא יכול לקלוע בכל מטרה. הוא נמצא על האי כמה שנים לפני שהוא מתגלה על ידי חבורת סוחרי סמים שמנסה להרוג אותו. הוא נפגע קשה אבל ניצל בעזרתה של אישה שעובדת כשפחה בשירות הסוחרים. כשהוא מחלים הוא יוצר, בהתחלה בחוסר רצון ואחר כך בנחישות, להאבק בסוחרי הסמים וכדי לשחרר את שאר האנשים שמוחזקים באי כעבדים. במיוחד כשהוא מגלה שהעובד לשעבר שלו הוא אחד המנהיגים של החבורה. כשהוא חוזר לסטאר סיטי (עיר הבית שלו) הוא אדם אחר. כלפי חוץ הוא עדיין אותו בן עשירים חסר אחריות אבל הוא גם עוטה על עצמו מסיכה ותלבושת ירוקה דמוית התלבושת של רובין הוד ונלחם בחוסר הצדק, בעיקר כלפי המעמד העובד, ברחובות סטאר סיטי. הוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם בלאק קנריי וכשזו נחטפת ועוברת עינויים הוא הורג את המענים שלה. הוא הופך בכך לסופר גיבור היחיד בDCU שהורג. הוא לא הופך את זה להרגל אבל יוצא לו להרוג כמה אנשים נוספים אחר כך. זמן מה לאחר מכן מגיע משבר גדול בDCU שנקרא Zero Hour שכדי לסיים אותו ולהציל את היקום אוליבר נאלץ להרוג את החבר הטוב ביותר שלו, הגרין לנטרן האל ג'ורדן. אוליבר מרסק את הקשת שלו לאחר מכן. הוא יוצא אחר כך למסע חיפוש והרס עצמי אותו הוא מסיים כשהיד שלו תקועה בתוך פצצה שעומדת להתפוצץ מעל מטרופוליס ולשחרר גז שימיס את כל בעלי החיים. הדרך היחידה שסופרמן, שכמובן מופיע, רואה לסיים את זה היא לכרות לאוליבר את היד. כך הוא יציל את אוליבר ואת העיר אבל זה מחיר שאוליבר לא מוכן לשלם. הוא גורם לפצצה להתפוצץ ובכך מונע טבח המוני ומקריב את עצמו בתהליך. (כמו כל גיבור בעולם של די.סי. הוא חוזר אחר כך אבל זה לא לעניינו). גרין ארו בקומיקס הוא סופר גיבור מהרמה השניה (רמה ראשונה: סופרמן, באטמן, וונדרוומן, פלאש, גרין לנטרן, ג'ון ג'ונס ואקווהמן). אין לו כוחות על והוא לא אינטליגנטי כמו באטמן. הוא לא חושש להביע את דעתו בקול רם ובפנים של כל אחד שהוא מתנגד לו. הוא רואה את עצמו כמגן האיש הקטן ברחוב. הוא נחוש, אמיץ, לחלוטין לא מחובר לרגשות שלו ויש לו בעיה רצינית עם מחויבות.
***
אני חושבת שהבחירה בו כמשקל נגד לקלארק ב"סמולוויל" היתה בחירה נכונה. גרין ארו הוא וג'ילנטי אבל הוא לא קודר, אפל או רציני עד מוות כמו באטמן. אך כמו שבאטמן נמצא על הקו הדק שבין טוב לרע כך גם גרין ארו. גרין ארו רואה גם את הגוונים בין השחור ללבן ואין לו ממש בעיה לחיות בין גווני האפור בעוד שקלארק, כשהם נפגשים לראשונה עדיין תקוע במנטליות של שחור ולבן. המפגש עם אוליבר והעימותים בינהם לגבי המעשה הנכון, מהמפגש הראשון בפרק 604 Arrow, מאלצים את קלארק לבחון את פילוסופיות החיים שלו. קלארק שגדל במרכז "חגורת התנ"ך" (כינוי למדינות המערב התיכון: קנזס, מיזורי, מינסוטה, אוקלהומה) אזור הידוע במוסריות הנוקשה שלו, תחת הנחייתו של סופר-אבא ג'ונתן קנט. ראינו בעצמנו שלג'ונתן היתה בעיה להתמודד עם הגוונים האפורים של החיים. קלארק מתחיל את חייו הבוגרים בעונה החמישית עם אותה הגישה מבלי לחשוב עליה הרבה ולראות אם היא מתאימה לו (אחת הסיבות שחשבתי שזה טוב שג'ונתן קנט מת). המפגש שלו עם אוליבר הצליח לעשות יותר מארבע שנות ידידות עם לקס. קלארק התחיל אז ולא הפסיק לבחון את העקרונות על פיהם הוא חי, הוא פתוח יותר לגוונים האפורים ונותן לדברים מעוררי מחלוקת מקום בחייו (כמו למשל בפרק 609 Subterranean).
הפרק הזה מבין השלושה ששודרו הוא החלש ביותר. הוא חלש מפני שהוא נכשל בלהעביר את המסר שלו בצורה אמינה ומכנעת. יש כאן יותר דברים לא מסתדרים מכל פרק אחר בעונה. 1) השינוי שעובר על אוליבר מבן עשירים נהנתן לגרין ארו פשוט לא נראה. יש שינוי? לא ראינו את אוליבר לפני האי וכמו שטס מרסר אומרת לו בסוף הפרק הוא מתנהג אותו הדבר. נכון שזו אמורה להיות הצגה, מסיכה שמסתירה את גרין ארו אבל אנחנו יודעים שאוליבר עדיין רודף נשים והוא עדיין מתנהג כמו בריון (כמו בפנימיה) וזה לא מתבטא רק ביחס שלו ללקס אלא גם ביחס שלו לקלארק ולפושעים אותם הוא רודף. 2) לא קונה שאוליבר היה באי במשך שנתיים. איפה הוא מצא ספר או סכין גילוח? לקס היה על אי בודד במשך שלושה חודשים והשהות שם נראתה עליו. הבגדים של אוליבר לא נראו מרוטים ואם הוא צייד כל כך טוב למה הוא לא החליף את בגדי הכותנה שלו בעורות? 3) לא הצלחתי להבין למה טס מרסר נחטפה. אני מבינה שהם ניסו להפגיש בין השניים אבל התירוץ שהם מצאו לכך היה כל כך לא משכנע. למה לחטוף סטודנטיות לביולוגיה ימית? ואיך מסטודנטית לביולוגיה ימית היא הפכה למנהלת תאגיד ענק? 4) האוהל בו אוליבר מתעורר נראה כמו משהו שנמצא שם כבר הרבה זמן ואוליבר לא הבחין בו במשך שנתיים? 5) ובהווה, ממתי חובשים מנהלים תהליכים רפואים בבתי חולים? 6) אוליבר אמר שהרעל הורג תוך 12 שעות, ברצינות עברו 12 שעות מהרגע שאוליבר התמוטט בנשף הצדקה ועד שקלארק מופיע עם הנסיוב. 7) וקלואי, אוקי, היא גאון אבל אין שום דרך שבעולם שהיא היתה מצליחה לזהות את מקור הרעל מבלי לבדוק את הדם של אוליבר במכשירים רפואיים מתוחכמים ואוליבר לא רצה להגיע לבית החולים אז איך?
השיחה בין קלארק לקלואי, מיד אחרי שקלארק מביא את אוליבר לקרן איזיס פשוט היתה מוזרה לי. אם היה היפוך תפקידים כאן וקלארק היה זה שמגן על החלטתו של אוליבר לגבי בית החולים אולי זה היה יותר הגיוני וזורם. משהו בשיחה הזאת פשוט לא תיק תק לי.
לויס בשיחה שלה עם אוליבר מחוסר ההכרה הייתה נהדרת. אריקה דורנס פשוט שיחקה מצוין אבל השיחה שלה עם דיוויס היתה פשוט צולעת וכאן זו שוב הבעיה של התסריט.
חמש שניות אחרי שדיוויס מזריק לאוליבר את הנסיוב, אוליבר מתאושש, מי הוא? הפלאש?
טס מרסר יודעת שמישהו ניסה להרוג את אוליבר עם רעל מהפרח ההוא והיא ניגשת למכונית שלה ללא הגנה? היא מחפשת צרות? ולמה בדיוק היא נתנה לאוליבר את המידע על המוות של ההורים שלו? מה היא מנסה להשיג?
השיחה בסוף בין אוליבר לקלארק היתה נהדרת. אוליבר תיאר את קלארק די במדויק. אני חייבת לעצור כאן ולהגיד משהו. טום ווליניג שייך לקבוצה של שחקנים שאנשים אוהבים לרדת על יכולת המשחק שלהם, כמו דיוויד בוראנייז. טום ווליניג לא מושלם, יש לו לפעמים קטעים מוזרים (כמו עיני הכלבלב המוכה שאני שונאת. הבעה שמופיעה בכל פעם שלאנה בסביבה) ובשתי העונות הראשונות הוא לא ממש ידע לשחק. היו לו קטעים בהם הוא נראה כאילו האור דולק אבל אחד לא בבית. זה היה קריפי. אבל הוא משתפר בהתמדה. הוא לא משחק את קלארק קנט (כמו שקריסטין קרויק עושה לפעמים) הוא קלארק קנט. והקטע בו הוא לא מסוגל להסתכל באוליבר ולשקר לו משכנע לחלוטין. קלארק קנט (כמו ש*אני* רואה אותו כמובן) יסתכל בעיניים של טס מרסר וישקר לה בלי למצמץ אבל להביט בחבר טוב ולשקר לו בעניין שכל כך חשוב לו? את זה הוא לא מסוגל לעשות. זאת הסצנה הטובה ביותר בפרק לדעתי.
השיחה בין דיוויס לקלואי, מקרבת ביניהם עוד יותר ובמקביל מגדילה את הקרע בין קלואי לג'יימי. השיחה גם מבהירה שבניגוד לפנים האמיצות שהיא מציגה לקלארק, קלואי ממש לא מרגישה בנוח עם היכולת המוגברת שברייניאק הטביע בה.
יש בפרק דברים טובים, המשחק של רוב השחקנים (אני מחבבת את דיוויס בלום פחות ופחות. משהו בשחקן לא מתיישב לי), סצנות מסוימות לטוב, הגילוי של אוליבר לגבי מותם של הוריו, בכלל הסצנה שלו עם קלארק. אבל הדברים הטובים לא מהווים משקל נגדי מספק לכל הבעיות בפרק, הם רק מצילות אותו מכשלון.
6 פרחים טרופיים רעלים מתוך 10 אפשריים.
ציטוטים שאהבתי מהפרק:
Oliver: You may be invincible, but you are not fearless, are you? You're afraid to trust your friends, and you're afraid to face who you're really meant to be. You're afraid of everything. Maybe you haven't been put to the test yet. Maybe your island's still out there, Clark.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה